הסיבות לקיבוע של הטינטון​​

משמעות הטיניטוס

כאמור, כמעט כל אדם נורמלי יכול בתנאים מסוימים לקלוט רעשי רקע הנובעים מפעילות חשמלית של תאים חיים במסלולי השמיעה, ולזהותם כצלילים. 

בשנת 1953 ביצעו ברגמן והלר ניסוי ראשוני ומרשים בתחום. הם הכניסו 80 מתנדבים שלא סבלו מטיניטוס או מליקוי שמיעה לחדר אטום לרעש, כל אחד למשך חמש דקות, וביקשו מהם לדווח על מה שהם שומעים. באופן מפתיע דווחו 93% מהנבדקים על קולות מזמזמים, שורקים או מהמהמים באוזן או בראש, בדומה לתיאור של חולים הסובלים מטיניטוס. ניסוי פשוט זה הוכיח כי אמנם אזורים מסוימים במסלול השמיעה במוח עשויים להיות פעילים יותר בזמן התהליך, אך כל סיבי העצב ישתתפו במידה מסוימת בתפיסה הסופית של הטיניטוס. ניסוי זה היווה את הבסיס למודל הנוירופיזיולוגי המניח כי הטיניטוס הוא תופעה פיזיולוגית ונורמלית שיכולה להופיע אצל כל אדם בתנאים מסוימים.

האותות החשמליים המתורגמים לצלילים, אינם מבטאים נזק אלא פעילות ספונטנית המתרחשת כל הזמן במערכת המוחית השמיעתית. פעילות זו יכולה להתרחש בתגובה להעדר קולות סביבה, כמו במצב של שקט מוחלט, או בתגובה לירידת שמיעה למשל בעקבות הזדקנות של מערכת השמיעה. אותה פעילות יכולה לקרות גם בתגובה לחשיפה לרעש מופרז שגם הוא פוגע זמנית לפחות בשמיעה.

למרות שחלק גדול מהאנשים שחווים טיניטוס אינם חשים שהוא פוגע בהם, הרי שיש חלק שמבחינתם הטיניטוס נתפס כגורם מאיים, מטריד ומציק ולא כתופעה טבעית חסרת משמעות מיוחדת. לעיתים הדבר קשור לפעם הראשונה בה נתקל האדם בטינטון - אם הייתה חשיפה לטראומה, אי נוחות חריגה כלשהי, או תחושת איום. למעשה מדובר בתגובת התניה פשוטה בה הטיניטוס נתפס כסמן שלילי או אות אזהרה וסכנה -והאדם מוטרד ועסוק בהקשבה לאותו הצליל. אנשים רבים מתלוננים על אבדן השקט - אותה תחושה שהביאה בעקבותיה רגיעה ונינוחות, טרם תחילת הטיניטוס.

והמסקנה המתבקשת - טיניטוס עיקש הוא תולדה של תגובה מותנית. תגובה מותנית היא אוטומטית ובלתי רצונית או בלתי מודעת, וכך גם בתופעת הטיניטוס, ואין כל חשיבות למה שהאדם חושב באופן מודע והכרתי על התופעה, עדיין התגובה התת הכרתית המותנית תהיה קיימת. אותו הדבר גם אם האדם מתעלם כביכול מעצם הטיניטוס. למעשה התגובה לטיניטוס היא הגורמת למתח, ולא קיומו של הטיניטוס עצמו. אי הנעימות והמתח הגופני שחש החולה מכתיבים את חומרת הטיניטוס, ולא עוצמתו או טיבו.

איך מתקבע הטיניטוס?

בפעם הראשונה שהאדם נתקל בתופעה - אין לו זיכרון קודם של טיניטוס ואין לו תבנית מוחית השוואתית לצורך פענוח התופעה. כשהאדם נתקל בגירוי חדש הוא מפנה אליו את תשומת הלב עד שהגירוי עובר סיווג ותהליך של מובנות. עד שתהליך הסיווג וההבנה מושלם, קיימת התייחסות לגירוי החדש בחשדנות מובנת. אנשים רבים מרגישים מטרד קל מהתופעה בשלבים האלה אך הם מספיק מוטרדים על מנת לפנות לעזרה מקצועית. לרוב השאלות הראשוניות המטרידות אותם הן : האם התופעה תחמיר? האם התופעה תימשך לנצח או תעלם? במידה והם נתקלים ביעוץ שלילי או מאיים, כגון "אין מה לעשות" - קיים סיכוי שהם יחושו במתח רב ותחושת חוסר אונים, ואלה יגרמו לתופעה להתעצם ולהתקבע.

החולים מרגישים כי הטיניטוס הוא איום:

ישנם אנשים מתמלאים חשש בשל הטיניטוס. חלקם דואגים שמא התופעה מרמזת על נוכחות מחלה קשה, יש כאלה הדואגים שהטיניטוס אותו הם שומעים אחרי חשיפה לרעש מסמל פגיעה קבועה בשמיעה (ואינם מבינים שלמעשה יש תופעה של "נעילה מרכזית" - סגירת ערוצי שמיעה בתגובה לרעש - ועל כן התעוררות הטיניטוס). יש הדואגים מפני גידול במוח, שטף דם מוחי, או שהטיניטוס מסמל פגיעה נפשית, ופוחדים שהם יצאו מדעתם בגללו. אחרים פוחדים שהטינטון ימשך לנצח, יתגבר ולא יהיה לו כל מרפא, וישנם כאלה שמרגישים מאוימים בשל אבדן השקט, כאילו פלשו לטריטוריה שלהם.רגישות היתר לרעש שרבים מהם סובלים ממנה, מקשה גם היא על תפקוד יומיומי ומביאה לנטיה להסתגרות והימנעות מקשרים חברתיים תקינים. 

מכאן החשיבות של הסברה נכונה של התהליך והבנתו!