חשיפה לרעש
האוזן האנושית רגישה לקול בתדרים שבין 20 הרץ ל - 20,000 הרץ, אולם מרבית הצלילים הרלוונטיים לדיבור מתרכזים בסביבות 250-4000 הרץ. חשיפה ממושכת לרעש חזק, ואפילו חשיפה קצרת מועד לרעש חזק מאוד יכולות לפגוע בשמיעה - לעיתים באופן הפיך, על ידי שינוי זמני של סף השמיעה, ולעיתים לשינוי קבוע בסף השמיעה.
חשיפה מעל 85 דציבל למשך מעל 8 שעות ביום עשויה לגרום לנזק שמיעתי. בכל עליה בשלושה דציבל מעל סף זה, יש לקצר את משך החשיפה למחצית, כלומר 88 דציבל - למשך ארבע שעות, 91 דציבל למשך שעתיים... וכו'. שמיעת מוזיקה באוזניות בעוצמה גבוהה (מה שמקובל מאוד על בני נוער) - הנה חשיפה לעוצמות של 110-120 דציבל, ואילו ירית אקדח מקבילה ל - 140 עד 170 דציבל.
כאשר נפגעת האוזן הפנימית כתוצאה מרעש, יכולות להתרחש שתי תופעות. האחת - רגישות יתר לרעש - היפראקוזיס, הנובעת מתגובת יתר של תאי השיער שבאוזן הפנימית לגירוי קולי, והשניה - ליקוי שמיעה, אשר בתחילה הנו בתדרים הגבוהים, מעל 3000 הרץ, אך הוא עשוי להתרחב גם לתדרים הנמוכים יותר, שהם חשובים להבנת שפה.
ההודעה נשלחה בהצלחה, תודה.
אירעה שגיאה בעת מילוי הפרטים, אנא נסו שנית.